את האביר השנוי במחלוקת - דון קישוט - כולם מכירים בזכות התרגום (החלקי) לעברית של ביאליק, שנועד להכיר לבני הנוער של אז את יצירת המופת השנונה של הסופר מיגל דה סרוואנטס.
מעטים יודעים שהאביר, שלמעשה שמו הנכון הוא דון קיחוטה, הוא הרבה יותר מהברנש הנלעג משהו מסדרת האנימציה ששודרה בזמנו בטלויזייה החינוכית, אלא דמות עגולה ורבת פנים שמאכלסת רומן מופת לאורך שני ספרים עבי כרס, אותם כתב הסופר - שנהג להרבות בקריאת ספרים גדושי עלילות אבירים כילד - בזמן שהותו בכלא. אולי לא פלא אם כן, שהספרים מלאים בדמיונות ופלאות, ואף הגבירה דולסינאה - "דולסינאה דל טובוסו" המהוללת לה מוקדשת התכנית, ואליה כמה דון קיחוטה... היא דמות מסתורית משהו, אשר זהותה תתגלה לנו במהלך הקונצרט.

במהלך ההופעה מקריאים חברי ההרכב קטעים נבחרים מתוך הרומן של סרוואנטס, וכך נוצר הקשר עלילתי בין קטעי הנגינה. המוזיקה עצמה - מלאה בקצב ווירטואוזיות עם צליל מופלא וקסום של שילוב מיתרים וכלי הקשה - מפסגת היצירה הספרדית של הרנסאנס והבארוק.
קטעי הנגינה כמובן קשורים לעלילה (שנערכה ע"י טל ארבל במיוחד עבור המופע מתוך הספר הראשון), לעתים באופן ברור, ולעתים פחות; למשל, הקורנטה האיטלקי של קאבנייס, שמגיע בדיוק כאשר דורשי שלומו של דון קיחוטה חושבים לזרוק או לשרוף את כל הספרים שקרא באיטלקית, או, הדימינוציה (פאסג'אטה) מאת המלחין די-סלמה על גבי השאנסון הידוע "סוזנה" - היא שושנה המקראית - האישה הראשונה שהעזה, ואף הצליחה, להגיד "לא", המובאת ברגע מיוחד מאד בסיפור, או היצירה "כל העולם כולו" אשר מבטאת את היותה של דולסינאה... גבירת כל העולם כולו. 
אבל מיהי באמת דולסינאה?